'Avodah Zarah
Daf 25b
הִילְכַת מֶרְקוּלִיס כָּךְ הִיא. ב' אֲבָנִים זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְהַשְּׁלִישִׁית מִלְּמַעֲלָה. נָתַן אֶת הַשְּׁנִייָה וְהִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקָל. נָתַן אֶת הַשְּׁלִישִׁית. פְּלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לוֹקֶה. מִשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה נִסְקָל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. 25b אֲפִילוּ הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הִתְרוּ בוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה הָיָה נִסְקָל.
Traduction
En principe, la règle sur l’érection défendue du Mercure est comme suit: l’idole se compose de 2 pierres côte à côte et d’une autre superposée. Si après avoir posé seulement la seconde pierre, un israélite égorge un animal et son petit, on l’avertit de ce dernier interdit, et en cas de transgression, il subira (selon l’avis de tous) la peine des coups de lanière, mais il ne sera pas lapidé pour le crime plus grave d’idolâtrie qui n’existe pas encore. Après la superposition de la 3e pierre (l’idole étant constituée), l’égorgement d’un animal avec son petit en l’honneur de l’idole est l’objet de la discussion entre R. Yohanan et Resh Lakish quant à la pénalité (121)''V. (Terumot 4, 1); (Megila 1, 9); (Ketubot 3, 1).'': en ce cas, dit R. Yohanan, si l’Israélite a été avisé qu’il commet le délit d’infraction à la loi sur l’égorgement de la mère et de son petit, il subira la peine des coups; s’il a été avisé qu’il commet le crime plus grave de l’idolâtrie, il sera lapidé; selon Resh Lakish, même si cet homme a été avisé qu’il est défendu d’égorger un animal et son petit, il ne sera pas passible de la peine des coups, car si on l’avait avisé du crime d’idolâtrie il aurait à subir la peine de la lapidation (ce qui dispense de la pénalité moindre, celle des coups).
Pnei Moshe non traduit
הילכת מרקוליס כך היא. עיקר דין מרקוליס כך היא שתי אבנים זו על גבי זו כלומר בגב וצד זו והשלישית מלמעלה על שתיהן:
נתן את השנייה והתרו בו משום אותו ואת בנו. כלומר אם ישראל נתן את האבן השניה למרקוליס ועדיין חסרה היא אבן השלישית מלמעלה ובשעת נתינת אבן השניה שחט בהמה לשם מרקוליס והיא היתה אותו ואת בנו ששחט אמה או בתה היום ונמצא יש כאן ג''כ איסור אותו ואת בנו:
והתרו בו משום אותו ואת בנו לוקה. בהא כ''ע לא פליגי דלוקה הואיל ואין כאן חיוב מיתה משום ע''א דאכתי ליכא שם מרקוליס עלה:
משום ע''א אינו נסקל. צ''ל דהא ליכא שם ע''א הכא והיינו טעמא דר''ל דפליג לקמיה מודה בזה:
נתן את השלישית. מלמעלה דהשתא איכא ע''א ושחט אותו ואת בנו לשמה בהא פלוגתא דר''י ור''ל דאיתפלגון בעלמא. וגרסינן לפלוגתייהו בכמה מקומות ובפ' אלו נערות הלכה א':
אם התרו בו משום אותו ואת בנו. ולא התרו בו משום ע''א לוקה דליכא מיתה הואיל ולא התרו בו התראת מיתה:
משום ע''א נסקל. ואינו לוקה:
רשב''ל אמר אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה. דמאחר שאלו התרו בו משום ע''א היה נסקל ואינו לוקה דקם ליה בדרבה מיניה השתא נמי בשלא התרו בו משום ע''א הואיל ובהך איסורא צד מיתה איכא אינו לוקה:
אֵי זוֹ הִיא מֶרְקוּלִיס. כָּל שֶׁהוּא סָג אֶת הַיָּם וְאֶת הַדְּרָכִים. הִילְכַת מֶרְקוּלִיס בִּזְרִיקָה. הִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ קָרוּי מֶרְקוּלִיס אֶלָּא בְהִשְׁתַּחֲוָיָה. וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת עָלֶי֑הָ. יָכוֹל לֹא יִתֵּן שְׁנֵי אֲבָנִים זוֹ עַל גַּב זוֹ וְיִתֵּן קוּפָּתוֹ עֲלֵיהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת עָלֶי֑הָ. עָלֶיהָ אֵי אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה. אֲבָל נוֹתֵן אַתְּ אֶת קוּפָּתָךְ עָלֶיהָ. עָלֶיהָ אֵי אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה. מִשְׁתַּחֲוֶה אַתָּה עַל אַבְנֵי בֵית הַמִּקְדָּשׁ.
Traduction
Jusqu’où s’étend la défense de jouir de ces pierres de Mercure? Si même on les emploie à former des ponts au-dessus des cours d’eau, ou des chemins sur une vallée (en viaduc), elles restent interdites par leur provenance idolâtre. L’adoration régulière de Mercure consiste à lui jeter une pierre; si au lieu de cela on s’est prosterné devant sa statue, est-on condamnable? Certes, répond R. Yossé, puisqu’on lui donne ce nom même de Mercure (122)Le nom de Mercoles, dans la Tossefta sur notre passage, est décomposé en ces deux mots: MAR QILOS, Maître de la louange. en raison de la génuflexion, ou signe d’adoration accordée à l’idole. Ainsi il est dit (Lv 26,1): Vous ne placerez pas dans votre pays une pierre ornée d’images d’idolâtrie (123)Pierre symbolique, traduit M. le Gr. Rab. Wogue. Voir sa note détaillée sur ce mot, audit verset. pour se prosterner sur elle; or, sans la dernière expression, on aurait pu croire qu’il est défendu de juxtaposer deux pierres servant à déposer même une hotte. C’est pourquoi il est dit de plus: pour se prosterner sur elle, indiquant par là qu’une telle génuflexion constitue l’adoration interdite. Sur elle il est défendu de s’agenouiller, mais le dépôt d’une hotte est permis; sur elle il est défendu de s’agenouiller, mais c’est permis sur les pierres du sanctuaire (124)Cf. Torath Cohanim, section Behâr..
Pnei Moshe non traduit
איזו היא מרקוליס. כלומר עד כמה הוא איסור אבני מרקוליס:
כל שהוא סג את הים ואת הדרכים. כלומר אפי' עשה מהן סוגה וגשר על המים או חיפה בהן דרכים ועשה מהן גדר אסורין משום מרקוליס:
הלכות מרקוליס בזריקה. זהו עיקר עבודתה שהן נוהגין לזרוק לה אבנים:
השתחוה לה מהו. שיתחייב בכך:
כל עצמו אינו קרוי מרקוליס אלא בהשתחויה. כלומר עיקר שם מרקוליס קורין הם בלשון כבוד מלשון קילוס ואנחנו מכנין בלשון גנאי קוליס לשון לעג וקלס וזהו מר קוליס חילוף קילוס וא''כ כל שהוא דרך כבוד כגון השתחויה וכיוצא פשיטא דעבודתה היא ומיחייב עליה:
יכול לא יתן וכו'. אלו לא הוה כתוב אלא לא תתנו בארציכם שומע אני אפי' שתי אבנים זו בצד זו ליתן קופתו עליהם הקפידה התורה ת''ל להשתחות עליה וכו' כדרך שהם משתחוים ומכאן דהשתחויה למרקוליס חייבה התורה:
עליה אי אתה משתחוה אבל משתחוה אתה על אבני בהמ''ק. הכי איתא בת''כ פ' בהר דלא הקפידה התורה באבן משכית אלא חוץ למקדש:
רַב מְפַקֵּד לְבֵית רַב אָחָא. רִבִּי אִמִּי מְפַקֵּד לְאִינְשֵׁי בֵיתֵיהּ. כַּד תְּהַווֹן נָֽפְקִין לְתַעֲנִיתָא לָא תְהַווֹן רָֽבְעִין כְּאוֹרְחֵכוֹן. רִבִּי יוֹנָה רְבַע עַל סִיטְרֵיהּ. רִבִּי אָחָא רְבַע עַל סִיטְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֲנָא חֲמִית רִבִּי אַבָּהוּ רְבַע כְּאוֹרְחֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קַשִּׁיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְהָֽכְתִיב וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת עָלֶי֑הָ. תִּפְתָּר בְּקוֹבֵעַ לוֹ מָקוֹם וְהָֽכְתִיב וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד הָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר יִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה שָׁם֭ לֵֽאלֹהִ֑ים. בִּלְבַד שְׁתַחֲוָייָהּ שֶׁאֵינָהּ עַל הָאָרֶץ. וְכִי יֵשׁ שְׁתַחֲוָייָה שֶׁאֵינָהּ עַל הָאָרֶץ. וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל הָרִֽצְפָה֙ וַיִּשְׁתַּחוּ. רִבִּי אַבָּהוּ מוֹסִיף עַל הוֹדוּ לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב. רִבִּי מָנָא מוֹסִיף עַל כִּ֥י לְעוֹלָם֖ חַסְדּֽוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בַּבְלַייָא תְּרֵין מִילִּין סָֽלְקִין מִן גַּבֵּיכוֹן. מַפְשׁוּטִיתָא דְתַעֲנִיתָא וָעֲרוּבְתָא דְיוֹמָא שְׁבִיעָיָא. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אוּף הָדָא מַקַּזְתָּא. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי אִמִּי. בַּבְלַייָא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. לֹא הִתִּירוּ שְׁתַחֲוָייָה אֶלָּא לְתַעֲנִית צִיבּוּר. וּבִלְבַד עַל הַצַּד. רִבִּי יַנַּאי זְעִירָא בְשֵׁם אַבְהֲתֵיהּ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר כִּיהוֹשֻׁעַ. שֶׁאִם יִפּוֹל עַל פָּנָיו יֹאמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוּם לָ֑ךְ. אַל יִפּוֹל. וּבִלְבַד יָחִיד עַל הַצִּיבּוּר.
Traduction
Rav recommandait aux gens de R. Aha, ainsi que R. Amé aux gens de sa maison, lorsqu’ils se rendent à l’assemblée religieuse tenue au jour du jeûne, de ne pas s’étendre à terre selon leur usage à la maison (à cause des dalles de pierre qui garnissent le sol de la synagogue, afin d’éviter l’interdit du verset précité). Aussi, R. Yona en ce cas s’étendait sur le côté, ainsi que R. Aha (pour éviter de se prosterner). J’ai vu, dit R. Samuel, que R. Abahou s’étendait à terre comme d’ordinaire. Alors, dit R. Yossé je lui oppose le verset (précité): Ne mettez pas de pierre ornée d’images dans votre pays, pour se prosterner sur elle. R. Abahou réplique à cette objection en disant que l’interdit de ce texte n’a lieu qu’en cas de détermination d’une place pour s’y prosterner (comme au Temple); partout ailleurs, cela ne fait rien. Mais il est dit (2S 15, 32): David vint jusqu’au sommet où il s’agenouillait devant Dieu (où il s’agit certes d’une génuflexion sur la pierre)? C’est donc permis? C’était une génuflexion non faite à terre (et permise). Mais considère-t-on une génuflexion de cette sorte, non faite jusqu’à terre, comme réelle? -Oui, car il est dit (2Ch 7, 3): Ils s’inclinèrent la face à terre jusque sur la dalle et se prosternèrent; on peut donc parfois se prosterner sans toucher la terre. A la mesure du prosternement, R. Abahou ajoute que l’on s’incline le temps nécessaire à l’énoncé des mots (Ps 118, 1): Rendez grâce à l’Eternel, car il est bon; R. Mena ajoute encore la fin de ce verset: car sa faveur est infinie. R. Yohanan dit à R. Hiya b. Aba de Babylone (125)J., (Sheviit 1, 7).: vous avez rapporté de votre contrée deux bonnes règles: 1° l’on se prosterne la face à terre aux jours de jeûne; 2° vous organisez le comput de l’année de telle sorte que le 7e jour de la fête des Tentes ne puisse être un samedi. De plus, disent les rabbins de Césarée, on y ajoute l’ajournement du Nouvel an au lendemain. C’est conforme à l’avis de R. Amé de Babel, au nom des rabbins de là-bas, que le prosternement en ces jours n’est pas de rigueur; il suffit de bien se pencher de côté. R. Yanaï Zeira dit au nom de son père (126)J., (Taanit 2, 6) fin.: celui qui ne se sent pas aussi pur que Josué et n’a pas la certitude, s’il se jetait la face à terre pour supplier Dieu, d’être exaucé aussi bien que Josué et de s’entendre dire par ordre divin de se lever, fera mieux de ne pas tomber à terre. Toutefois, cette recommandation est faite à un particulier priant pour le public (non s’il prie seulement pour lui).
Pnei Moshe non traduit
רב מפקד. ציוה לבית רב אחא וכן ר' אמי לאנשי ביתו כשתצאן לילך לאסיפת אנשים ביום התענית וליפול על פניכם לא תרבצו כמנהג בבתיכם לפי ששם רצפת אבנים היא ויש בה משום אבן משכית וגו':
רבע על סטריה. במקום רצפת אבנים רבץ על צידו בשעת נפילת אפים:
קשיתה קומי ר' אבהו. מ''ט עביד הכי ורבע כאורחיה והכתיב ואבן משכית וגו':
תיפתר בקובע לו מקום. לא אסרה התורה אלא בקובע לו מקום באבן משכית להשתחות שם כדרך שהיה במקדש אבל באקראי בעלמא לא:
והכתיב ויהו דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים. משמע שהיה לו קביעות מקום להשתחות שם וכתיב עד הראש וסתם ראש במקרא ראש אבן הוא האבן הראשה היתה לראש פינה ומשני בלבד השתחויה שאינה על הארץ כלומר בהשתחויה בעלמא בלבד היה נוהג דוד שם ושאינה על הארץ והשתחויה שהיא על הארץ הוא דאסירא:
וכי יש השתחויה שאינה על הארץ ומשני אין דכתיב ויכרעו אפים וגו'. והיה נוהג השתחויה שאינה על הארץ וזהו סתם השתחויה וכשהיא על הארץ נאמר בה ארצה כדכתיבא בהאי קרא וכן בכל מקום:
ר' אבהו מוסיף. אשיעור השתחויה קאי כדאמרינן פ''ב דשבועות ואיידי דאיירי בהאי קרא נקט לה הכא דר' אבהו מוסיף על שיעור הכתוב דנקט עד להודות לה' כי טוב דכ' שם ור' מנא מוסיף על שיעור השתחויה עד גמרו של הכתוב כי לעולם חסדו על ישראל ל''ג דלא כתיבא התם:
בבלייא תרין מילין סלקין מן גביכון. אלו שני דברים עלו מביניכם מבבל ואנחנו קבלנו מנהג שלכם:
מפשיטותא דתעניתא. השתחויה בפישוט ידים ורגלים שנוהגין בתענית צבור כדלקמן:
וערובתא דיומא שביעיא. ומנהג ערבה של יום השביעי של חג ומבבל נתפשט מנהג הזה שהיו עושין זכר למקדש. וגרסינן להא בריש פ' לולב וערבה:
אוף הדא מקזתא. אף מנהג הקזה עלה מבבל באיזה יום מקיזין ויום שאין מקיזין כדאמרינן בשלהי פ' מפנין:
ואתיא. הא דאמר מפשיטותא דתעניתא עלה מבבל כהאי דאמר ר' אימי וכו' לא היתרו השתחויה בפישוט ידים ורגלים אלא לתענית ציבור בלבד:
ובלבד על הצד. שיטה מעט על צידו משום אבן משכית:
כל מי שאינו כשר כיהושע. ואינו מובטח לו שאם יפול על פניו יענהו הקב''ה ויאמר לו קום לך כמו שאמר ליהושע אל יפול:
ובלבד יחיד על הציבור. אל יעשה כן אם אינו מובטח כיהושע אבל יחיד בינו לבין עצמו רשאי:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ מוּתָּר. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ גּוּפוֹ אָסוּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ מוּתָּר. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ גּוּפוֹ. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִמּוֹ אֵינוֹ גוּפוֹ. אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ אָסוּר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מוּתֶּרֶת. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּעָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכָלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה אֲסוּרָה. וְלֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכָלְייָן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
Traduction
Les autres docteurs disent: les pierres qui sont visibles en même temps que la statue de Mercure sont interdites à titre d’idolâtrie; celles qui ne sont pas visibles du même coup d’œil restent d’un usage permis''. Celles qui sont visibles en même temps font partie du corps de l’idole (et ont dû se détacher de celle-ci); ce qui n’est pas visible en même temps n’en fait pas partie. -Pourquoi interdit-on celles qui sont visibles en même temps, quoique détachées? N’est-ce pas contraire à l’avis exprimé plus haut (3, 2) par Resh Lakish, qui dit: il est permis d’utiliser les fragments d’une idole brisée, règle applicable aux pierres détachées de l’idole? Cependant, il a été admis comme mesure logique que si l’on se propose de rapporter les fragments à leur place primitive, ils sont interdits selon l’avis unanime de tous (de même, l’ensemble de la vue constitue une sorte de réunion interdite d’avance). -L’avis exprimé ici au sujet des pierres n’est pas non plus opposé à l’opinion de R. Yohanan, d’après lequel les fragments d’une idole brisée, quoiqu’interdits en principe, deviennent aussi permis lorsqu’on ne se propose pas de les restituer dans leur ensemble; car ici, en raison de la vue des pierres laissées en place, on présume leur reconstitution en commun; or, R.
Pnei Moshe non traduit
וחכ''א וכו'. ומפרש לה את שהוא נראה עמו טעמא דאסור דגופו הוא ומיניה דמרקוליס נפל ואת שאינו נראה עמו מותר דכל שאינו נראה עמו אינו גופו של מרקוליס:
את שהוא נראה עמו אסור לית הדא פליגא על ר''ל. וכי לא קשיא מהכא על ר''ל דאמר בפרק דלעיל הלכה ב' ע''א שנשתברה מותרת והני דאיגנדור מיניה כע''א שנשתברה הוו ומשני לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזיר לכליין דברי הכל אסור. צ''ל כדלעיל שם וה''נ הואיל ונראית עמו כעתיד להחזיר לכליין הוא:
ולית היא פליגא על ר' יוחנן וכו' ולא כן סברנן מימר וכו' ואילו במקומן. כלומר דלא תידוק נמי לר' יוחנן דאמרינן התם בשאינו עתיד להחזירו לכליין אפי' לר' יוחנן מותר משום דהכא הואיל במקומן הן שנראין עמו אמרינן מסתמא עתיד להחזיר לכליין הוא:
'Avodah Zarah
Daf 26a
משנה: מָצָא בְרֹאשׁוֹ מָעוֹת כְּסוּת אוֹ כֵלִים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. פְּרַכִּילֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים וְיֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אָסוּר׃
Traduction
Si dans la tête du Mercure on trouve de l’argent, ou un vêtement, ou des vases, ils restent d’un usage permis. Si l’on y trouve des ceps chargés de raisins, ou des couronnes d’épis, ou du vin, ou de l’huile, ou de la fleur de farine, ou tout objet dont le semblable est offert en sacrifice sur l’autel, c’est interdit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מצא בראשו. של מרקוליס או שאר ע''א כסות או כלים הרי אלו מותרין והוא שלא יהו מונחין לנוי כגון שהיו המעות מונחין בכיס ותלוי לו בצוארו וכסות מקופלת ומונחת על ראשו וכן כלים כפוין על ראשו שכל אלו הוא דרך בזיון:
פרכילי הענבים. הענבים הכרותות עם הזמורות נקראו פרכילי הענבים:
הלכה: מָצָא בְרֹאשׁוֹ מָעוֹת כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. לֹא סוֹף דָּבָר עֲטָרוֹת שִׁבֳּלִים אֶלָּא אֲפִילוּ עֲטָרוֹת שֶׁלְּווֶרֶד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לֹא סוֹף דָּבָר מֶרְקוּלִיס וּבְרֹאשׁוֹ מָעוֹת אֶלָּא אֲפִילוּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין לָהּ קַנְקֵלִּין מָצָא בְתוֹכָהּ כְּסוּת אוֹ כֵלִים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין.
Traduction
R. Yonathan dit: en réalité, non seulement ''les couronnes d’épis'' trouvées auprès d’une idole sont interdites, mais aussi les couronnes de roses. De même, dit R. Yossé, non seulement si ''dans la tête du Mercure on trouve de l’argent'', mais lorsqu’en tête d’une idole quelconque même non abritée par une tenture, on trouve des vêtements ou des vases, ils sont aussi permis à l’usage.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא סוף דבר עטרות שיבלים. דהני הוי כעין פנים שמצינו שהיו באין במקדש לביכורים אלא אפי' עטרות של ורד דלא הוו כעין פנים אפי' הכי הואיל ודרך נוי הן אסורין:
לא סוף דבר מרקוליס ובראשו מעות. שמותרין הן אלא אפי' ע''א שאין לה קלקלין דאמרינן לעיל בפ''ב הלכה ג' ע''א שאין לה קנקלין כל הבית ידון לשם קנקלין דחוץ כפנים דמי ומהו דתימא דבכה''ג אפי' דבר שאינן של נוי אסורין קמ''ל דאפ''ה אם מצא בתוכה דבר שאינו של נוי וכגון מעות וכסות וכלים הרי אלו מותרין דלא אמרינן כל הבית ידון לשם קנקלין אלא במידי דתקרובת הואיל ואין לה קנקלין חוץ כפנים דמיא:
וָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְייָה. אִם הָיוּ מוּנָּחִין בִּמְקוֹמָן כְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירָן לְכָלְייָן. 26a וְאֵילּוּ בִמְקוֹמָן.
Traduction
Judan, père de R. Mathnia dit que si les fragments restent déposés en leur place, on les présuppose réunis.
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. זִמְנִין דְּאַתְּ אָמַר. שִׁבְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהֶן בִּיטּוּל. וְזִמְנִין דְּאַתְּ אָמַר. מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהֶן בִּיטּוּל. מָאן דְּאָמַר. מְשַׁמְּשִׁין. כָּל שֶׁכֵּן עֲבוֹדָה זָרָה. וּמָאן דָּמַר. עֲבוֹדָה זָרָה. הָא מְשַׁמְּשִׁין לֹא. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רַב. אַבְנֵי מֶרְקוּלִיס שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ אֵין לָהֶן בִּטּוּל לְעוֹלָם מִשׁוּם עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה זָרָה. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. יָפֶה לִימְּדָנוּ רַבֵּינוּ. שֶׁכֵּן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּאֹבלִים אֵין לָהֶן בִּטּוּל לְעוֹלָם.
Traduction
R. Aba dit au nom de Rav: tantôt on en conclut que les fragments d’une idole brisée spontanément ne seront jamais annulés de leur caractère idolâtre (malgré la rupture); tantôt on conclut que les vases servant à l’idole ne perdent jamais leur caractère d’interdit, malgré l’annulation. D’après ce dernier avis, il en est à plus forte raison de même pour l’idole même; d’après l’autre avis, l’interdit subsiste seulement pour l’idole, non pour ses ustensiles. R. Samuel ou R. Abahou dit au nom de Rav: les pierres de la statue de Mercure qui ont été dispersées ne sont jamais affranchies de leur caractère idolâtre, R. Yohanan, en l’entendant, dit: notre maître nous a appris une bonne règle, car l’acte d’adoration d’une idole, en lui offrant des comestibles, fait que ceux-ci ne pourront jamais perdre leur caractère idolâtre.
Pnei Moshe non traduit
זימנין דאת אמר. זימנין שמע מיניה שברי ע''א שנשברה מאיליה אין להן ביטול בשביל כך וזמנין דאמר משמיה משמשי ע''א אין להן ביטול בשביל כך:
אין להן ביטול לעולם משום עבודת ע''א. כלומר הואיל ותקרובת ע''א הן וס''ל תקרובת ע''א אין לה ביטול לעולם:
שמע ר' יוחנן. להא דרב ואמר יפה לימדנו רבי שכן המשתחוה לע''א של אוכלים כלומר תקרובת ע''א של אוכלין אין להן ביטול לעולם וה''נ משום דתקרובת אין לה ביטול:
כֵּיצַד הוּא מְבַטְּלָהּ. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא דְּאָמַר. בְּרוֹק. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַבְנֵי מֶרְקוּלִיס שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ אֵין לָהֶן בִּטּוּל. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. כָּאן בְּנִזְרָקוֹת לָהּ וְכָאן בְּשֶׁאֵין נִזְרָקוֹת לָהּ. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי הֲוָה לֵיהּ מֶרְקוּלִיס גַּו חַקְלָא. אֲתַא גַבֵּי בּוּרְגָּנָרֵהּ. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין דִּשְׁמָעִית דְּאַרְכוֹנָה בָעֵי מֵיעֲבוֹר הָכָא לְמָחָר אֶלָּא בְחַיֶּיךָ דְאַתְּ מֵרִים אִילֵּין כֵּיפַייָא. מִן דְּרָמוֹן אֲזַל בָּעֵי מֵיסָבִינוֹן. אֲמַר לֵיהּ. דִּידִי אִינּוּן. שָׁמַע רִבִּי חִייָה בַּר ווָה וָמַר. וְאִית לְאִימֵּיהּ בַּר. וְלֹא רִבִּי חִייָה רַבָּה תַנִּיתָהּ. אֶלָּא מִן דִּשְׁמָעָהּ מִינֵּיהּ חִזֵּק וּקְבָעָהּ.
Traduction
Comment annule-t-on ces pierres (en ce qu’elles ont d’interdit)? R. Hiya b. Ada dit: on crache dessus en signe de mépris de l’idole. Mais R. Hiya n’a-t-il pas enseigné que les pierres de Mercure même disséminées ne sauraient être annulées et gardent leur caractère sacré? Il est vrai, dit R. Pinhas, qu’elles gardent ce caractère indélébile lorsqu’elles ont été jetées à l’idole; mais lorsqu’elles ne lui ont pas été jetées (provenant de la dislocation d’une telle statue), elles peuvent être annulées. Ainsi, on le sait de ce que R. Simon b. Rabbi avait un Mercure dans son champ (érigé par des païens). L’inspecteur des bourgades (burgarius) vint à passer: ''comme j’ai appris, dit R. Simon, que le gouverneur arcwn doit passer ici demain, je te conjure sur ta vie de faire enlever de là cet amas de pierre (127)Procédé ingénieux pour arriver à faire annuler l'idole.''. Une fois que les pierres avaient été enlevées et la place débarrassées, l’inspecteur voulut prendre les pierres. -Non, lui dit le rabbi, elles sont à moi (après qu’elles ont été disséminées, elles deviennent permises). R. Hiya b. Aba, l’entendant, s’écria: que la mère est heureuse d’avoir un tel fils! (Il approuva son ingéniosité (128)Cf. J., (Sheviit 9, 9) fin.. R. Hiya le grand ne vient-il pas d’enseigner que le Mercure, même après sa dislocation, est annulé comme idole? (Que nous apprend de plus R. Simon )? -C’est vrai; seulement après l’avoir entendu énoncer par.R Hiya, R. Simon a confirmé la règle par un exemple à l’appui.
Pnei Moshe non traduit
כיצד הוא מבטלה. לאבני מרקוליס:
ברוק. שרוקק עליהן לבזיון ומבטלה:
כאן בנזרקות לה. ואין להן ביטול דתקרובת ע''א אין לה ביטול וכאן בשאין נזרקות לה אלא ממרקוליס עצמו ויש להן ביטול כשאר ע''א:
כהדא. עובדא דשמעינן דאבני מרקוליס יש להן ביטול:
הוה ליה מרקוליס גו חקלא. עשו הנכרים מרקוליס בתוך היער שלו:
אתא גביה בורגנרה. ממונה על בורגנין ועיירות ונכרי היה. ובב''ר ויחל נח איש האדמה בורגרה ופי' הערוך עובד האדמה:
אמר ליה. בשביל ששמעתי ששר העיר מבקש לעבור כאן למחר וצריך לפנות האבנים מן הדרך:
ארכונא. שר כמו נגיד אקרבנו תרגומו כמו ארכונא:
א''ל. ר''ש בר' להנכרי בחייך אני מבקש ממך שתרים אותם כיפת האבנים משם:
מן דרימון. לאחר שהרים ופינה אותן ממקומן והלך אותו הנכרי וביקש ליקח אותם א''ל ר''ש דידי אינון שעכשיו שביטלום הגוי מותרין לי:
שמע ר' חייה בר ווה ואמר ואית לאימיה בר. כלומר על שעשה תחבולה זו הפליג בשבחו ואמר ויש לאמו בן חשוב וגדול בתור' כזה ועל דרך אשרי הוריו ודוגמתו בספ''ט דשביעית:
ולא ר' חייה רבה תניתה. והא כבר תני לה ר' חייה בברייתא דלעיל ואוקימנא באבנים הנזרקות לה הוא דאין להן ביטול הא למרקוליס עצמו יש ביטול ומאי רבותיה דר''ש ברבי:
אלא. ה''ק:
מן דשמע מיניה. דר' חייה רבה חזק הדין וקבעה להלכה למעשה ולזה היה משבחו שחילק בין אבנים הנזרקות לה ובין אבני מרקוליס עצמן ודקדק בדברי ר' חייה רבה לחלק בכך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source